טים מינצ'ין (Tim Minchin) הוא אמן סאטירי אוסטרלי, ששוזר תכנים מדעיים וספקניים בשיריו והופעותיו.

אחד השירים המוצלחים יותר שלו בהיבט הספקני הוא Storm – פואמת קצב משעשעת שמתכתבת עם כל הנושאים הכאובים של חשיבה ביקורתית בעולם ניו-אייג'י אמורפי וחמקמק. Storm הפך למאוד פופולארי בקהילה הספקנית ומחוצה לה, ואף מתעד לקבל קליפ אנימציה בקרוב.

אביב אור עמלה, תרגמה, וביחד עם ערן אבירם ביצעה גרסה עברית לשיר בתוכנית 42 של ספק סביר, והוא מוגש כאן בנפרד מהתוכנית, עם התרגום המלא, לנוחיותכם.

האזנה באתר:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הורדה למחשב (קליק ימין->Save as): כאן.

מילות השיר המקורי:

הצג מילים »

Storm
Inner North London, top floor flat,
All white walls, white carpet, white cat,
Rice paper partitions,
Modern art and ambition.
The host's a physician,
Bright bloke, has his own practice,
His girlfriend's an actress -
An old mate of ours from home -
And they're always great fun
So to dinner we've come.

The fifth guest is an unknown,
The hosts have just thrown
Us together as a favour
Cos this girl's just arrived from Australia
And she's moved to North London
And she's the sister of someone
Or has some connection.

As we make introductions
I'm struck by her beauty,
She's irrefutably fair
With dark eyes and dark hair,
But as she sits
I admit I'm a little bit wary
Cos I notice the tip of the wing of a fairy
Tattooed on that popular area
Just above the derrière
And when she says "I'm Sagittarian"
I confess a pigeonhole starts to form...
And is immediately filled with pigeon
When she says her name is Storm.

Chatter is initially bright and light-hearted
But it's not long before Storm gets started:
"You can't know anything,
Knowledge is merely opinion",
She opines, over her Cabernet Sauvignon
Vis-a-vis
Some unhippily
Empirical comment made by me.

"Not a good start", I think.
We're only on pre-dinner drinks
And across the room
My wife widens her eyes,
Silently begs me, "Be Nice" -
A matrimonial warning
Not worth ignoring,
So I resist the urge to ask Storm
Whether knowledge is so loose-weave
Of a morning
When deciding whether to leave
Her apartment by the front door
Or the window on the second floor.

The food is delicious and Storm,
Whilst avoiding all meat,
Happily sits and eats
As the good doctor, slightly pissedly,
Holds court on some anachronistic
Aspect of medical history
When Storm suddenly insists,
"But the human body is a mystery!
Science just falls in a hole
When it tries to explain the nature of the soul".

My hostess throws me a glance -
She, like my wife, knows there's a chance
I'll be off on one of my rare but fun rants,
But I shan't.
But my lips are sealed.
I just want to enjoy the meal.
And although Storm is starting to get my goat,
I have no intention of rocking the boat...
Although it's becoming a bit of a wrestle
Because, like her meteorological namesake,
Storm has no such concerns for our vessel:

"Pharmaceutical companies are the enemy,
They promote drug dependency
At the cost of the natural remedies
That are all our bodies need.
They are immoral and driven by greed.
Why take drugs when herbs can solve it?
Why use chemicals
When homeopathic solvents can resolve it?
I think it's time we all returned to live
With natural medical alternatives".

And try as hard as I like,
A small crack appears
In my diplomacy dike.
"By definition", I begin
"Alternative medicine", I continue
"Has either not been proved to work,
Or been proved not to work.
Do you know what they call alternative medicine
That's been proved to work?
Medicine".

"So you don't believe
In any natural remedies?"

"On the contrary actually -
Before we came to tea
I took a natural remedy
Derived from the bark of a Willow tree,
A painkiller that's virtually side-effect free.
It's got a weird name...
Darling, what was it again?
Maspirin? Baspirin?
Ah, Aspirin!
Which I paid about a buck for
Down at my local drugstore".

The debate briefly abates
As our hosts collects plates,
But as they return with desserts
Storm pertly asserts,

"Shakespeare said it first:
There are more things in heaven and earth
Than exist in your philosophy.
Science is just how we're trained to look at reality.
It doesn't explain love or spirituality.
How does science explain psychics?
Auras? The afterlife? The power of prayer?"

I'm becoming aware
That I'm staring,
I'm like a rabbit suddenly trapped
In the blinding headlights of vacuous crap.
Maybe it's the Hamlet she just misquothed
Or the sixth glass of wine I just quaffed
But my diplomacy dike groans
And the arsehole held back by its stones
Can be held back no more.

"Look, Storm, I don't mean to bore ya
But there's no such thing as an aura.
Reading auras is like reading minds
Or tea leaves or star signs or meridian lines
These people aren't plying a skill,
They're either lying or mentally ill.
Same goes for those who claim to hear God's demands
And spiritual healers who think they have magic hands.

By the way,
Why do we think it's OK
For people to pretend they can talk to the dead?
Is it not totally fucked in the head
Lying to some crying woman whose child has died
And telling her you're in touch with the other side?
I reckon that's fundamentally sick.
Do we need to clarify here
That there's no such thing as a psychic?
What, are we fucking two?
Do we actually think that Horton Heard a Who?
Do we still believe that Santa brings us gifts?
That Michael Jackson didn't have facelifts?
Are we still so stunned by circus tricks
That we think that the dead would
Wanna talk to pricks
Like John Edward?".

Storm to her credit, despite my derision
Keeps firing off clichés with startling precision,
Like a sniper using bollocks for ammunition.

"You're so sure of your position
But you're just closed-minded.
I think you'll find
That your faith in science and tests
Is just as blind
As the faith of any fundamentalist".

"Hm that's a good point, let me think for a bit...
Oh wait, my mistake,
That's absolute bullshit.
Science adjusts its beliefs
Based on what's observed.
Faith is the denial of observation
So that belief can be preserved.
If you show me that, say, homeopathy works,
Then I will change my mind,
I'll spin on a fucking dime;
I'll be embarrassed as hell,
But I will run through the streets yelling,
'It's a miracle! Take physics and bin it!
Water has memory!
And while its memory
Of a long lost drop of onion juice seems infinite
It somehow forgets all the poo it's had in it!'

You show me that it works and how it works
And when I've recovered from the shock,
I will take a compass and carve 'fancy that'
On the side of my cock".

Everyone's just staring now,
But I'm pretty pissed and I've dug this far down,
So I figure, in for penny, in for a pound...

"Life is full of mysteries, yeah,
But there are answers out there.
And they won't be found
By people sitting around
Looking serious
And saying, ‘Isn't life mysterious?
Let's sit here and hope!
Let's call up the fucking Pope!
Let's go watch Oprah
Interview Deepak Chopra!'

If you're going to watch telly,
You should watch Scooby Doo.
That show was so cool,
Cos every time there was a church with a goul
Or a ghost in a school,
They looked beneath the mask and what was inside?
The fucking janitor or the dude who ran the waterslide!
Because throughout history
Every mystery
Ever solved has turned out to be
Not magic.

Does the idea that there might be knowledge
Frighten you?
Does the idea that one afternoon
On Wiki-fucking-pedia might enlighten you
Frighten you?
Does the notion that there may not be a supernatural
So blow your hippy noodle
That you would rather just stand in the fog
Of your inability to Google?

Isn't this enough?
Just this world?
Just this beautiful, complex,
Wonderfully unfathomable
Natural world?
How does it so fail to hold our attention
That we have to diminish it with the invention
Of cheap, man-made myths and monsters?
If you're so into Shakespeare
Lend me your ear:
'To gild refined gold, to paint the lily,
To throw perfume on the violet... is just fucking silly.'
Or something like that.
Or what about Satchmo?
'I see trees of green,
Red roses too...'
And fine, if you wish to
Glorify Krishna and Vishnu
In a post-colonial, condescending,
Bottled-up and labeled kind of way,
Then whatever, that's ok.
But here's what gives me a hard-on:
I am a tiny, insignificant, ignorant bit of carbon.
I have one life, and it is short
And unimportant...
But thanks to recent scientific advances,
I get to live twice as long
As my great great great great uncleses and auntses.
Twice as long to live this life of mine.
Twice as long to love this wife of mine.
Twice as many years of friends and wine,
Of sharing curries and getting shitty
At good-looking hippies
With fairies on their spines
And butterflies on their titties.

And if perchance I have offended,
Think but this and all is mended:
We'd as well be 10 minutes back in time,
For all the chance you'll change your mind".

התרגום לשיר:

הצג תרגום »

‎סופה
צפון תל אביב, פנטהאוז קטן, הקירות, השטיח, החתול – בלבן, מחיצות חצי-שקופות, אמנות מודנית ושאיפות. המארח רופא, בחור חכם, עם מרפאה פרטית, זוגתו שחקנית – חברה משכבר הימים – וארוחה אצלם תמיד מהנה, אז נעננו להזמנה. ‎האורחת החמישית לא ידועה ‎המארחים רק ארגנו ארוחה ‎כטובה, עבורה, ‎כי היא עברה למרכז לא מזמן ‎ובמקור היא מנשר, ‎והיא בת דודה של מישהו, ‎או שיש לה איזה קשר. ‎בזמן ההיכרות ‎אני נפעם מיופיה, ‎עורה רך וצחור, ‎עם עיניים כהות ושיער שחור, ‎אך כשאני יושב, ‎יד על הלב, עולה בי תהיה ‎כי אני מבחין בקצה של כנף של פיה ‎מקועקעת שם במקום הרגיל ‎קצת מעל הישבן ‎וכשהיא מודיעה "אני מזל סרטן!" ‎אני מודה, אני מתחיל לפתח דעה, ‎שמיד מתגבשת ‎כשהיא אומרת ששמה הוא סופה. ‎השיחה בשולחן עניינית וקלילה, ‎אבל די במהרה סופה מתחילה: ‎"אי אפשר לדעת כלום, ‎ידע הוא רק דעה," ‎היא מודיעה, מעל כוס קברנה ‎כתגובה ישירה ‎לאיזו אמירה אמפירית ‎שזרקתי כהערה. ‎אוו, התחלה לא טובה, ‎אנחנו אפילו עוד לא במנה ראשונה, ‎ומקצה החדר ‎אשתי תוקעת מבט ‎מתחננת בשקט, "תהיה נחמד" – ‎אזהרה מהאישה ‎מצריכה שינוי גישה, ‎אז אני נמנע מלשאול את סופה ‎אם האמת כל כך חסרת צורה ‎והמציאות כה גמישה ‎כשהיא מחליטה אם לצאת מהדירה ‎דרך הדלת הראשית ‎או מהחלון בקומה השלישית. ‎האוכל פנטסטי, וסופה, ‎בעודה על בשר מוותרת, ‎בהנאה יושבת ואוכלת, ‎בזמן שהרופא הטוב, קצת בגילופין, ‎נואם על איזה פן אנכרוניסטי ‎של הסטוריה רפואית ‎כשסופה לפתע אומרת, ‎"אבל גוף האדם הוא מסתורין! ‎המדע נתקל בדרך חסומה ‎כשהוא מנסה להסביר את טבעה של הנשמה." ‎המארחת מביטה בי מהצד - ‎היא, כמו אשתי, יודעת שיש מצב ‎שאפצח בנאום התרעמות משולהב, ‎אבל לא. ‎שפתיי חתומות. ‎אני רק רוצה מהאוכל ליהנות. ‎ולמרות שסופה באה לי רע, ‎אין לי כוונה לטלטל את הסירה... ‎אלא שמתחיל להדרש מאמץ מתמיד, ‎כי כמו המקור המטאורולוגי של שמה, ‎לסופה לא אכפת את כלי השיט להרעיד. ‎"תאגידי התרופות הם האויבים, ‎הם מעודדים תלות בסמים ‎במקום תרופות מהטבע ‎שהן כל מה שאנחנו צריכים. ‎הם חסרי מוסר ותאבי מזומנים. ‎למה לקחת תרופות אם יש עשבי מרפא? ‎למה כימיקלים, ‎כשתמיסות הומאופתיות עושות כל כך הרבה? ‎אני חושבת שהגיע הזמן שנחזור לחיות ‎עם תרופות אלטרנטיביות טבעיות." ‎ולמרות שאני מנסה, ‎סדק קטן מופיע ‎בסכר הנימוס המעושה. ‎"לפי הגדרה", אני מתחיל, ‎"רפואה אלטרנטיבית," אני ממשיך, ‎או שלא הוכחה כיעילה, ‎או שהוכחה כלא יעילה. ‎את יודעת איך קוראים לרפואה אלטרנטיבית ‎שהוכחה כיעילה? ‎רפואה." ‎"אז אתה לא מאמין ‎בשום תרופה טבעית?" ‎"נהפוך הוא, למעשה – ‎לפני שהגענו לתה ‎לקחתי תרופה ‎שעשויה מקליפת עץ הערבה, ‎משכך כאבים כמעט ללא תופעות לוואי. ‎היה לו שם מוזר... ‎מאמי, מה זה היה? ‎מספירין? בספירין? ‎אה, אספירין! ‎שקניתי בזיל הזול ‎בסופר פארם על אבן גבירול. ‎הדיון נקטע לכמה דקות ‎בזמן שהמארחים מפנים צלחות, ‎אך כשהם חוזרים עם הקינוח ‎סופה מלבה את הויכוח: ‎"שייקספיר אמר את זה ראשון: ‎יש נסתרות בשמים ובארץ ‎שהמדע לא שערם ברצינות. ‎המדע הוא רק איך שאנחנו מאולפים להביט במציאות. ‎הוא לא מסביר אהבה או רוחניות. ‎איך המדע מסביר תקשור? ‎הילות? גלגול נשמות? כוחה של תפילה? ‎אני נעשה פתאום מודע ‎שאני בוהה, ‎אני כמו ארנב שקפא מול האור ‎של פנסיו המתקרבים של בולשיט טהור. ‎אולי זה ההמלט שהיא ציטטה לא נכון ‎או כוס היין השישית שהזרמתי לגרון, ‎אבל סכר הנימוס שלי נסדק ‎והמניאק שמאחוריו מוחזק ‎יוצא סוף סוף מהארון. ‎שמעי, סופה, לא רוצה להיות רע, ‎אבל אין שום דבר כזה "הילה". ‎לקרוא הילה זה כמו לקרוא מחשבות ‎או עלי תה, או כוכבים, או צ'אקרות צבעוניות. ‎האנשים האלה לא מדגימים כישורים, ‎הם חולי נפש, או פשוט משקרים. ‎כנ"ל מי שטוען שהוא שומע את דבר אלוהים, ‎והילרים שבטוחים שיש להם מגע פלאים. ‎אם כבר מדברים, ‎למה אנחנו מקבלים ‎אנשים שמתיימרים לדבר עם המתים? ‎האם זה לא דפוק בשכל לחלוטין ‎לשקר לאישה בוכיה שאבדה את בנה, ‎ולהגיד לה שאתה בקשר עם העולם הבא? ‎לדעתי זה לגמרי חולני. ‎אנחנו באמת צריכים להבהיר ‎שאין דבר כזה ידעוני? ‎מה אנחנו, בני שלוש? ‎אנחנו באמת חושבים שכוכב נופל מגשים משאלות? ‎אנחנו עדיין מאמינים שיבוא אליהו הנביא? ‎שמייקל ג'קסון נראה ככה באופן טבעי? ‎אנחנו עדיין כל כך נדהמים מפעלולים ‎שאנחנו חושבים שכוח עליון יעדיף ‎להתגלות דוקא בפני טמבלים ‎כמו אורן זריף? ‎סופה, לזכותה, בנחרצות עיקשת ‎ממשיכה לירות קלישאות כחץ בקשת, ‎כמו צלף שמשתמש בבולשיט כתחמושת. ‎"אתה בטוח כל כך בגישתך המגובשת ‎אבל אתה סתם צר-מוחין. ‎לדעתי זה בדוק ‎שהאמונה שלך במדע וניסויים ‎היא עיוורת בדיוק ‎כמו אמונה של פנדמנטליסטים." ‎"המ, זו נקודה טובה, תני לי לחשוב כמה שניות... ‎אה רגע, טעות שלי, ‎אלו שטויות במיץ עגבניות. ‎המדע משנה את דעותיו ‎לפי הראיות שמולו. ‎אמונה היא ההכחשה של ראיות ‎כדי לשמר את הסטטוס קוו. ‎אם תראי לי, למשל, שהומאופתיה עובדת, ‎אני אשנה את דעותיי, ‎אהפוך מיד את חברבורותיי; ‎זה יהיה מביך עד מאוד ‎אבל אני ארוץ בצעקות ברחוב, ‎'זה נס! עזבו פיזיקה ומדעים! ‎למים יש זכרון! ‎ובזמן שהזכרון ‎של טיפה מרוחקת של מיץ בצל נשאר לנצח נצחים, ‎את כל החרא שהיה בתוכם הם איכשהו שוכחים! ‎תראי לי שזה עובד ואיך זה עובד, ‎וכשאחזור לחושיי, ‎אקח מחוגה ואחרוט "שככה יהיה לי טוב" ‎מסביב לאשכיי." ‎כולם פשוט בוהים עכשיו, ‎אבל אני די שיכור, וכבר חפרתי עד בלי די, ‎אז חשבתי – אם לא עכשיו, אימתי? ‎"כן, החיים מלאים בתעלומות, ‎אבל שם בחוץ נמצאות התשובות. ‎והן לא יתגלו ‎אם אנשים רק ישבו ‎בפרצופים מהורהרים ‎ויגידו, 'האין החיים מסתוריים? ‎בואו נשב בציפיה, ‎נרים טלפון לרב עובדיה, ‎בואו נפענח מפות כוכבים ‎בערוץ החיים הטובים!' ‎אם אתם חייבים לראות טלויזיה, ‎כדאי לכם לראות סקובי דו. ‎זו היתה סדרה מהמוצלחות, ‎כי כל פעם שהיתה כנסיה עם רוחות ‎או שדים במלתחות, ‎הם הביטו מתחת למסכה, ומה היה מתחת? ‎השרת המזורגג, או האיש שמנקה את המקלחת! ‎כי לאורך ההסטוריה הרשומה ‎התברר שכל תעלומה ‎שאי פעם נפתרה היתה... ‎לא קסם. ‎האם הרעיון שעשוי להיות ידע ‎מפחיד אותך? ‎האם הרעיון שאחר-צהריים אחד ‎על ויקי-פאקינג-פדיה עשוי להעשיר אותך ‎מפחיד אותך? ‎האם דעתך כל כך נטרפת מהאפשרות ‎שאין כוח עליון שם בחוץ ‎שאת מעדיפה לגשש בערפל ‎בלי לדעת להריץ חיפוש? ‎האם כל זה לא מספיק? ‎פשוט העולם הזה? ‎פשוט העולם היפה, המורכב, ‎הבל יתואר להפליא, ‎הטבעי הזה? ‎איך הוא לא מצליח לתפוס את תשומת לבנו ‎שאנחנו צריכים להמעיט בו עם המצאות פרי מוחנו ‎של אגדות ומפלצות שלא היו ולא נבראו? ‎אם את כל כך בקטע של שייקספיר, ‎שמעי נא לי: ‎'לעטר זהב טהור, לצבוע את החבצלת, ‎לבשם את הסיגלית...זו גישה די מטורללת.' ‎או משהו כזה. ‎ומה עם לואי ארמסטרונג? 'I see trees of green, Red roses too...' ‎ובסדר, אם עדיף לך ‎להלל את וישנו ואת קרישנה ‎באופן פוסט-קולוניאלי, ממוסחר, ‎מבוקבק ומתנשא ‎אז בסדר, שיהיה. ‎אבל הנה מה שמנעים לי את הזמן: ‎אני פיסה בורה, חסרת משמעות וקטנטנה של פחמן. ‎יש לי תקופת חיים אחת, והיא קצרה, ‎ולא חשובה... ‎אבל הודות להתקדמויות בעולם המדעי ‎אזכה לחיות פי שתיים יותר ‎מסבו של סבו של סבו של סבי. ‎פי שתיים יותר זמן לחיות את חיי. ‎פי שתיים יותר זמן לאהוב את אשתי. ‎פי שתיים שנים של חברים ושל יין, ‎של ארוחות משותפות וויכוחים סוערים ‎מול היפיות יפהפיות ‎עם גב תחתון עם פיות ‎וציצים עם פרפרים. ‎ואם נפגעת חלילה, חס ‎חשבי על זה ובל נכעס: ‎אפשר לחזור בזמן באותה המידה, ‎כי אין סיכוי שדעתך השתנתה.