ספק סביר – תוכנית בונוס #10 – אתאיזם (חלק ב)

אכן אחלה פרק. ערן היה תוספת מרעננת, תבוא יותר. 
במשך שבוע ראיתי את הפרקים באפליקציות באייפון ופשוט נמנעתי מללחוץ עליהם, בעיקר מתוך חשש שאאלץ לשמוע את ברק וירון מגחכים על דוסים בשילוב בדיחות חסרות טעם. אז קבלו חיזוק חיובי כולכם היה כיף להאזין ואחלה פרק. 

כמה הערות קטנוניות –

לגבי העקידה שהוזכרה, מוסר דתי וגבולות הציות הדתי –
ברור לי כי גם בעבר וגם כיום יהיו מי שחלקו על הרעיון שהציות לאל מוגבל למוסר ה״טבעי״ (או איך שלא נקרא לו. ואולם פעם וגם כיום יש מי שחושב אחרת גם בתוך המסגרת הדתית – לדוגמא, ישנם פרשנים אשר רואים בעוד ניסיון שאברהם נכשל בו, חלקם מעירים כי מיד לאחר העקידה ביתו של אברהם מתפרק, שרה מתה, יצחק עובר לגור ללא אביו ומרגע זה האל אינו מדבר יותר עם אברהם. פרשנויות אחרות (ואגב ממש לא חדשות) רואות בעקידה סוג של מסר למאמינים שחיו אז  וככל הנראה כנראה ראו בנוהג של הקרבת ילד דבר רצוי לפיו האל אינו מעוניין במעשים מסוג זה.
לדוגמא :
"שמעו דבר ה' מלכי יהודה ויושבי ירושלים. כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל: הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שומעה תיצלנה אזניו. יען אשר עזבוני… ומלאו את המקום הזה דם נקיים: ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש, עולות לבעל, אשר לא ציויתי ולא דיברתי ולא עלתה על לבי". אומרים חז"ל (תענית דף ד' ע"א) – אשר לא ציויתי – זה בנו של מישע מלך מואב… ולא דיברתי – זה יפתח… ולא עלתה על לבי – זה יצחק בן אברהם”.
"שבמעשה זה… ידעו כל בני האדם גבול יראת ה' מה הוא” הרמב"ם (מו"נ ג', כ”ד).
וקשור באופן הדוק יות לדיון שהיה בפרק, הרב קוק לגבי העקידה –
"אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה היא כשהמוסר הטבעי הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצויר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, ועל פי השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה". (הראי"ה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מוסר הקודש, ראש דבר כ"ז).
לגבי התנך – בתור מי שמאוד אוהב את הספר אני דווקא חושב שאחת ההפסדים של הציבור החילוני בארץ הוא זניחה מסוימת של הספר אולי מתוך ניסיון להתרחק מסממנים דתיים וחוסר הבחנה (כפי שגם ערן ציין) בין תרבות לדת. באופן מפתיע גם בהרבה ישיבות חרדיות נמנעים מלימוד תנ״ך וקריאה בתנ״ך יכולה להחשיד את הלומד בסטייה מהדרך שמכתיבה הישיבה. יש לכך ודאי סיבות רבות אבל בעיני הסיבה המרכזית היא שחלקים נרחבים מהתנ״ך סותרים כל כך הרבה תפיסות דוגמטיות שיש כיום ביהדות המיינסטרימית. האבות לוקחים נשים רבות, מבשלים בשר עם חלב, הולכים לזונות, האחים של יוסף זורקים את אח שלהם לבור, יוסף חי בבית מצרי וכל הנראה לא ממש שומר על כשרות, משה מתחתן עם גויה, דויד מציץ לאישה שרוחצת בעירום על הגג ושוכב איתה ואלה רק הדוגמאות הפופוליסטיות שיכולתי לשלוף. באופן יותר מהותי אברהם מרשה לעצמו להתווכח עם אלוהים, איוב מלא בהרהורי כפירה והאל מצדיק אותו, הנביאים מדגישים את המצוות החברתיות על חשבון המצוות האלוהיות, קבלת מלא בשאלות קיומיות שלא יעברו היום משגיח של ישיבה כלשהי ועוד. משהו באנושיות של הדמויות שבספר גורם לי להאמין שהיו תקופות בהן חיו יהודים מאמינים ולא כל כך פונדמנטליסטיים, תקופות ששרדו בחלק מסיפורי התנך. 

עם השנים למדתי לנסות להפסיק לנפנף בטענות כמו – אלו שני סיפורים נפרדים שחוברו (בריאה ומבול לדוגמא), בדברי הימים כתוב שלא דוד הוא זה שהרג את גוליית ועוד. אני חושב שהמחברים הקדומים היו חכמים יותר מאיתנו כיום ולא עשו עניין מלערבב סיפורים כל עוד הם חשבו שהמסר שלהם עובר. באופן מסוים התגובות שלנו לתנ״ך הן לעומתיות לתפיסה הפונדמנטליסטית שרווחות כיום ומונעות מאיתנו פשוט להנות מכמה סיפורים פשוט מעולים וגאוניים (סיפורי יוסף ומגילת אסתר למשל).
ואחרונה ממש קטנונית – אכן עשרת הדיברות מנוסחות מעט שונה אבל בשונה מסיפור הבריאה או המבול בהם יש הבדל מהותי בין שני הסיפורים שמרכיבים כל אחד מהם, הרי שעשרת הדיברות אינן שונות באופן מהותי למרות שינויי הנוסח. 

סליחה שהארכתי, ותעשו עוד כאלה