ספק סביר – תוכנית בונוס #12 – כיפת ברזל

היי יועד, תודה על התגובה המושקעת.
לפסקה הראשונה שלך אתייחס בסוף.
1. בנוגע לצילומים האיכותיים – הדוגמאות הקיימות ביוטיוב הן בתנאי תאורה מושלמים, עם מצלמות מקצועיות, בשטח סטאטי וללא זום או תזוזה. יש הבדל מטורף בין זה לבין ביצוע זום למשהו רחוק, כשגם הוא וגם הצלם זזים ובתנאי תאורה משתנים (שינוי הזוית הקטן ביותר משנה קיצונית את כמות האור שהחיישן קולט, גם בלילה, ומכניס עיוותי עיבוד ורוויה שלא נוכחים בסרטונים הסופר-מבוקרים). הצילומים האיכותיים היחידים שיכולים להיות ליירוט הם צילומי חקר-ביצועים שנעשו באופן מבוקר בשלב הניסויים של המערכת.
2. זאת הייתה Off-hand remark שאינה חלק מהאייטם עצמו, אבל לשאלתך, לא ניתן ליירט את הרקטות קצרות הטווח, היות ואין מספיק זמן בין שיגורן, להפסק המנוע שלהן (שמאפשר חישוב מסלול), ולשיגור מיירט שיספיק להגיע אליהן באופן אפקטיבי.
כהערה אישית שלי אגיד שגם אם המערכת הייתה מסוגלת לעשות זאת, העובדה שיש כמויות שיגורים מטורפות לאיזורים האלו הייתה מכניסה את המערכת לרוויה אחרי מטח או שניים, ובפועל גם אז לא הייתה הגנה לאיזורים האלו. אבל אלו נקודות שלא צריך להגיע אליהן, כי מבחינת הפרמטרים המבצעיים של המערכת, היא לא מסוגלת להתמודד עם זמני מעוף כ"כ קצרים.

בנוגע לפסקה הראשונה ולפסקאות המסיימות, שכולן מתייחסות למסגרת שעל פיה שופטים את הראיות.
שתי נקודות בנוגע לזה:
1. הטענות המושמעות סבירות בסדרי גודל מאלו של אנשים שראו חייזרים או של בריאתנים. יש לנו טילים שיודעים ליירט מטרות שנעות במהירות רבה יותר, כולל תמרונים והתחמקויות. אמנם, פה יש אתגרים אחרים (זיהוי מטרה קטנה יותר, וקרה יותר), אבל אין משהו שאינהרנטית לא סביר בטענות המושמעות.
2. אמנם אין ראיות חד משמעיות שכל אחד מאיתנו יכול לבדוק ברזולוציה הגבוהה ביותר, ועם שחזורים כרצוננו, אבל כן יש לדעתי קווי ראיות מספקים ע"מ לתמוך בטענה ליירוטים מוצלחים, והשאלה המשמעותית היא למה הכוונה ב"שיעור הצלחה גבוה".
כלומר, אין לנו כיום שום דרך לשפוט האם המערכת מיירטת ב-65% או ב-85%. לדעתי יש ראיות מצטברות שמאפשרות לי להרגיש בנוח עם סבירות שהמערכת מיירטת ביותר מ-40% באזורים מיושבים. מקבל בהחלט את העובדה שזאת אמירה חלשה יחסית למה שאנחנו רגילים להתעסק בו בתוכנית (וזה גם היה הטון המסכם של ברק בסופו של דבר, אם כי אולי לא נשאר מספיק ממנו בעריכה הסופית).

הסיבות שלדעתי אפשר להגיד את זה הן כשלוקחים בחשבון את האופן שבו מערכות בירוקרטיות (גם סודיות) מתנהלות, כמות הגורמים שמטפלת ברקטות שנופלות (שירותי כיבוי הצלה, משטרה, יחידות סילוק פצצות וכו'), וזרימת המידע ברשתות החברתיות (צילומי רסיסים על הכביש ע"י נהגים וצילומי נזק ע"י סתם תושבים).
במובן הזה גם הראיות שונות מטענות של בריאתנים או אנשים שטענו שראו חייזרים. כאן יש תמונות באיכות גבוהה של פגיעות, ויש נתונים מצטברים על שיגורים למרכז ונפילות. על אף שהנתונים לא מושלמים, ניתן להבחין בהבדלים ברורים בין רקטה שפוצצה את הרש"ק בפגיעה לכזו שלא, גם בנזק, וגם במצב הרקטע עצמה.

לסיכום: מסכים שהאמירה האפשרית היא חלשה בהרבה ממה שאנחנו רגילים להגיד בתוכנית. יחד עם זאת, לא מסכים עם העובדה שהעיסוק בנושא מקביל לעיסוק בבריאתנות או חייזרים, הן מבחינת סבירות הטענות, והן מבחינת קווי הראיות החלקיים אך קיימים ומצטלבים.
ובנוסף שככה"נ לא נשאר מספיק מהביקורת שאתה העלת פה וברק העלה בתוכנית בעריכה הסופית.

שוב תודה על התגובה המושקעת

להבנתי, משיחות עם אנשים שעוסקים בתחום (אני אבל בכלל לא, ורוב הדברים שהם מדברים עליהם עוברים לי מעל הראש, כך שטעויות בהמשך הן שלי בלבד), מערכת כיפת ברזל ומערכות דומות (כמו "נורית" של התותחנים), יכולות ברמה הטכנית לזהות ירי בכל רמה שהיא, החל מטילים, דרך רקטות בכל גודל וכלה במרגמות – כולל חישוב מסלול ירוט – המגבלה היחידה היא כמה רעש אתה מוכן לסבול (false positive): מכ"ם שמכוון לזהות ירי מרגמות 52 מ"מ יכול גם לפעמים לתפוס ציפורים. אם יש לך מכ"ם מאוד רגיש ואתה משגר לכל מטרה, אחוזי הירוט שלך יהיו מאוד נמוכים ותלוי במגבלות של המיירט, יתכן שגם לא תפגע בהרבה מהאיומים האמיתיים.

מה שמביא אותי לנקודה החשובה ביותר – זה בעיות שאפשר לפתור יחסית בקלות (מבחינה טכנית), אבל כדי לעשות זאת יש צורך בהשקעה של זמן וכסף בניסויים והתאמה של המערכות לאיום הספציפי, וכיפת ברזל הותאמה להגן על העורף בלבד – היא בכוונה אינה נותנת מענה לטווחים קרביים (בעולם נורמלי 7 ק"מ זה עומק של חזית קרב), פשוט מסיבות של זמן, כסף ומורכבות (סביר שמערכת שמותאמת להגנה נגד ירי ארטילרי קצר טווח לא תהיה טובה נגד מה שכיפת ברזל מתמודדת איתו היום).

אם אני מבין נכון את הטענות שהועלו בוידאו, אז כנגד פרוייקטיי חומה ושרביט קסמים (שגובו כל אחת על ידי חברה גדולה עם מנגנונים קיימים ופרוייקטים פעילים) ומערכת החץ (שהייתה כבר מבצעית באותה תקופה) בא מרדכי שפר למשרד הביטחון עם תוכנית על הנייר (לא ברור כמה מפורטת, אבל מהסכומים העגולים שהוא ציין, אני מנחש שהתשובה היא "לא מאוד"), ושאל למה שלא יזרקו את המערכות האחרות ויבנו את המערכת שהוא מתאר בנייר העמדה שלו – וקיבל את התשובה "לא".

ועכשיו מרדכי שפר בא וטוען (בשם אנשים אחרים שלא יצא להם להגן על עצמם) שהסיבה האמתית לדחיית המערכת שלו היא שמשרד הביטחון דואג לאינטרס המסחרי של יצרני המערכות האחרות ביצוא של הטכנולוגיה.