ספק סביר #73 – קינסיולוגיה, מלחמה בשיתוק, חיות צמחוניות ופרסומת הומאופתית

תודה על כל התגובות. נראה לי שרצוי להנמיך קצת את גובה הלהבות – אמנם כולם מתבטאים באופן רהוט ומנומס, אבל בתוך צורת הביטוי הזו מתבצעים שווי הערך לסטירות מצלצלות.

בנוגע לגישה האישית שלי כפי שביטאתי אותה בתוכנית – היא נבעה מרמה מאוד לא רציונאלית אלא סובייטיבית, בה ההתייחסות שלי לטקס החליצה נקבעת בעיקר מהעובדה שהוא מגיע ממסכת מנהגים שאין להם שום קשר לעולם הערכים שלי, ועדיין נכפים על החיים שלי ממגוון זויות והזדמנויות (נכפים = נדרשת ממני השקעה כספית משמעותית ע"מ להמנע מהם).
לכן אני יכול להתלהב באופן אקדמאי מיחסי המסמן-מסומן במנהג הסקוטי העתיד, ובמקביל להגיב מהבטן באופן שמבטא גם מרירות ותסכול על טקס החליצה.

לא רציונאלי, ואם היינו עושים אייטם שמבצע ניתוח תיאולוגי השוואתי הייתי מגיב באופן שונה, אבל זה מה יש. כך שהשאלה מדוע התייחסתי לנושא בזלזול (שחלק ממנו גם נחתך בעריכה) נענית לא על ידי טיעון סדור ומגובה עובדתית, אלא על ידי ניסיון חיים ומגוון אירועים לא נעימים שנאלצתי להתמודד איתם.
לצורך העניין, אין כמו להתפשר על משהו אישי כמו מנהגי הקבורה שאני מעוניין לעצמי (מטעם הסיוט שזה יעשה למשפחה שלי, והעלות הכלכלית הכרוכה בכך), על מנת לגרום לי להתייחס בבוז חסר ביסוס לתרבות הדתית בה אני מוטמע.

עכשיו, ברמה הרציונאלית, אני מצד אחד מזלזל בטקס כי גם בתוך הערכים והמסגרת שהוא פועל בה הוא פיתרון גרוע, ובמקביל אני לא מסכים עם הערכים והמסגרת.

נתחיל מהראשון:
אני אהיה הראשון להודות שטקס החליצה "עדיף" על טקס קבירת החזיר, כי הוא ממלא צורך פונקציונאלי קהילתי וסוציאלי – הוא מטמיע את המחויבות כלפי האלמנה בקהילה, ויוצר מנגנון לחץ נגדי לאכזריות האנושית. במובן הזה יש בו משמעות למסמן (הטקס), בניגוד לטקס הסקוטי, בו ניתן להחליף את המסמן בכל מסמן אחד, מבלי שישתנה משהו מהותי.

יחד עם זאת, מהמקום אליו התרבות שלנו התפתחה היום אני יכול לזהות מנגנונים אחרים, שהיו משיגים תוצאה טובה בהרבה (ברמה הפונקציונאלית), ושהיה עדיף להחליף את טקס החליצה בהם (לדוגמה – מענק אלמנות, ביטוח לאומי, איסוף תרומות מהקהילה וכו').

יש לי הערכה אליו בהתחשב בתקופה שהוא נוצר, אבל במקביל, בשקילת כל המנגנונים האפשריים, אני מרגיש בנוח לבוז לביצוע טקס החליצה היום, בהיותו אחד המנגנונים הפגומים ביותר שאנחנו מכירים להגשמות המטרות שלשמן הוא נוצר.
נא לא לבלבל עם ביקורת על הערכים שהוא מבטא – אני רק אומר שבהתחשב בערכים האלו (כולל שמירת המסורת וכו'), יש פתרונות טובים בהרבה, ולכן זה פיתרון גרוע ועלוב גם בתוך הקונטקסט שהוא מתיימר להיות בו היום.

ונמשיך אל השני:
מעבר לרמה הזאת, חלק מהערכים שהוא מבטא בתוכו (כמו ההתייחסות למעמד האישה, לתפקידים המגדריים, ולהחלטת הקהילה בנוגע למסלול החיים של הפרט) מתנגשים חזתית עם הערכים שאני מחזיק בהם, ולכן אני חושב שהוא ברברי, מסוכן, פרימיטיבי וכו' וכו'.
זהו שיפוט ערכי שנתון לכל הסייגים הרלטיוויסיטיים שציינתם בשרשור התגובות.

לסיכום:
1. ברמת ההתייחסות היומיומית שלי, הטקס הזה הוא אחד מהמאפיינים הרבים שחורים לי בתרבות הדתית שמקיפה אותי ומכתיבה אלמנטים מסויימים בחיים שלי.
2. ברמה הרציונאלית, גם בתוך מסכת הערכים והקונטקסט שמכילים את הטקס הזה, הוא פתרון גרוע לסט הבעיות שהוא מבקש לתת להן מענה.
3. ברמה הרליטוויסטית שיפוטית – חלק מהערכים העומדים בבסיס הטקס הזה מתנגשים חזתית עם הערכים שלי, ולכן אני חושב (ברמה הסובייקטיבית) שהוא מוטעה מיסודו.

רוב תודות על הדיון, ואנא בואו ננמיך את גובה הלהבות.
יומצויין